טיפים ליצירת תכנים שווים באמת

כולנו הפכנו לצרכנים כבדים של תוכן כתוב. גם מי שמצהיר על עצמו ש”אני לא קורא בכלל” (ראה תחת ערך בני המתבגר), נחשף במהלך היום לאינספור מילים המופיעות בשלל צורות ומשלל מכשירים דיגיטליים, כמו גם בתצורות מודפסות מסורתיות יותר. ברוב המקרים התכנים הללו מיוצרים על ידי אנשים (כמוני למשל), שרוצים לקדם משהו. מוצרים, שירותים, מותגים, את עצמם, את החברות אותם הם מייצגים. חלק מהמידע והתכנים הללו אכן מחכימים, חלק משעשעים, מרחיבי אופקים, תורמים להתפתחות הקורא, אבל, כמה עצוב, יש הרבה יותר תכנים משמימים, מרגיזים, עלגים, מעורפלים, מאיימים, מבזים וסתמיים להחריד. אם אתם בעסקי כתיבת תכנים, וגם אם זה לא העסק שלכם, אבל, אתם מייצרים תכנים כתובים מדי פעם בפעם, כדאי לשים לב לכמה חוקי בסיס:

חמישה טיפים לכתיבת הודעה לעיתונות

אנחנו, כאנשי יחסי ציבור, עובדים יומם וליל עם כלי העבודה הנקרא – הודעות לעיתונות. באותה מידה שאנחנו עובדים עם כלי זה, אנשי התקשורת מקבלים מאות, אם לא אלפי, הודעות ביום ממגוון משרדי יחסי ציבור/ייעוץ תקשורתי/דוברים ומי לא, ובמגוון נושאים. אז מה עושה הודעה לעיתונות לאטרקטיבית יותר, ולכן פוטנציאלית זמינה יותר לפרסום?

טיפים לפרופיל אפקטיבי בלינקדאין

אוקיי. השתכנעת סוף סוף שחשוב להיות בלינקדאין. כנראה ש-260 מיליון חברים, שמצטרפים בקצב של שניים בשניה, יודעים מה הם עושים. פתחת פרופיל מסודר. מילאת את אינספור המשבצות הריקות. השקעת זמן. אבל, העובדה שהקפדת על ה’טכניקה’ שמסביב, אינה נותנת לך ערבות מלאה שלפרופיל המאוד מושקע יהיה גם ‘אימפקט’ רצוי ומעבר לכך, אם חשבת שכל מה שאתה צריך כדי להפוך לכוכב לינקדאין זה להעלות פרופיל ‘רציני’, הרי שטעית. שכחת מילת קסם נוספת, שקל מאוד להבין אותה כשהיא כתובה באנגלית – Engage – ופחות בעברית – ניהול מערכת קשרים/יחסים? תקשור? משהו בכיוון…

 

מדיה חברתית ואלכוהול לא הולכים ביחד

כשוחר אינפוגרפיק מושבע, אני לא עומד בפני הצבעים, הפשטות ואו התחכום, של עבודות מוצלחות בתחום. כך גם עם הדוגמית הבאה, שממחישה מדוע מעורבות בפעילות מדיה חברתית, תחת השפעת אלכוהול לא ממש מומלצת. ותודה לחברים שלי ב-Addvocate על ההשקעה!

עבודה ביח”צ – ממש לא בשבילך

בזמן האחרון יוצא לי לראיין הרבה מאוד אנשים לעבודה אצלנו במשרד. עם הזמן פיתחתי נוהל שדי הוכיח את עצמו (אם כי גם אני טועה לפעמים, עד כמה שזה נשמע לא אמין): אני מנסה לרפות את ידי המועמדים. אני מעריך שרק מי שבאמת רוצה לעבוד בתחום, לא יירתע כשאספר לו (ובעיקר לה) כמה קשה העבודה, כמה היא לא מתגמלת, כמה היא מעייפת. אני גם אומר להם שאם הם מאתרים מראש אצלם את אחד או יותר מהסימנים הבאים, אין להם מה לחפש ביחסי ציבור.

אני לא סובל עיתונאים/אני לא סובל יחצ”נים

newspaper-donitza pr

אני לא סובל עיתונאים

אני לא סובל עיתונאים שלא מחזירים טלפונים. אני לא סובל עיתונאים שמנתקים לי בפנים. אני לא סובל עיתונאים שמתקשרים לקבל תגובה ב- 7 בבוקר כשאני בדרך לגן של הילד. אני לא סובל עיתונאים שמתקשרים לשאול אם קיבלנו איזה גאדג’ט חדש ולא שוכחים להשאיר כתובת למשלוח. אני לא סובל עיתונאים שלא משתמשים בדואר אלקטרוני. אני לא סובל עיתונאים שאחרי כל מייל ששולחים להם צריך להתקשר לוודא שהם זוכרים לפתוח את המייל שלהם. אני לא סובל עיתונאים שלא שולטים באנגלית. אני לא סובל עיתונאים שלא שולטים בעברית. אני לא סובל עיתונאים שמאחרים חצי שעה לראיון עם מנכ”ל חברה שהיתה יכולה,  בלי להרגיש, לקנות את העיתון בו הם עובדים. אני לא סובל עיתונאים ששמעו את שם המנכ”ל המרואיין 5 פעמים במהלך הראיון, קיבלו אותו בכתב עוד 5 פעמים ובסוף כותבים אותו עם טעות. אני לא סובל עיתונאים שלא סובלים יחצ”נים.

אוהב, לא אוהב, אוהב?

והנה משהו שלא ממש יפתיע אתכם: אם תלחצו על ה’לייק’ כשהפוסט הזה יעלה לפייסבוק, סביר להניח שגם החברים שלכם ידאגו ללחוץ על הלייק, גם, אם, כן, גם אם אני כותב ממש ממש גרוע. סקר חדש שהתפרסם לא מכבר במגזין Science, שבדק אלפי משתתפים הקוראים תגובות של חברים בזירה החברתית, מגלה, שמספיק שמישהו אחד ייתן את הדחיפה החיובית הראשונה ואחריה יבואו כל האחרים.

מקדימים ציוץ ל’מכה’

הסיפור הזה יישמע לכם מוכר. מוכר מאוד. בטוח שמעתם על מישהו שזה קרה לו, על חבר של חברה, או בת דודה מצד שלישי ששמעה מחבר. פירסמתם סטטוס בפייסבוק על הנופשון המיועד שלכם בהוואי וכשחזרתם: הבית ריק.

סוליס מכה שנית

בריאן סוליס, האיש והאגדה (וידיד ותיק) העלה את הגרסה העדכנית למה שהוא מכנה ה-Conversation Prism – תרשים השיחות בין אנשים וקהילות, כמו גם ברשתות המרכיבות את הזירה החברתית. שווה הצצה