אוהב, לא אוהב, אוהב?
והנה משהו שלא ממש יפתיע אתכם: אם תלחצו על ה'לייק' כשהפוסט הזה יעלה לפייסבוק, סביר להניח שגם החברים שלכם ידאגו ללחוץ על הלייק, גם, אם, כן, גם אם אני כותב ממש ממש גרוע. סקר חדש שהתפרסם לא מכבר במגזין Science, שבדק אלפי משתתפים הקוראים תגובות של חברים בזירה החברתית, מגלה, שמספיק שמישהו אחד ייתן את הדחיפה החיובית הראשונה ואחריה יבואו כל האחרים.
אחד מעורכי הסקר (בו לקחו חלק גם חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים), אומר ש"הייפ יכול לעבוד". פרופ' סינאן אראל, מה-MIT, תולה את האשם בחוק העדר המפורסם ובכך, מטיל ספק גדול, באמינות של "חוכמת ההמונים" (ועוד חוק מפורסם לא פחות). איך באמת צריך להתייחס להמלצות משתמשים באתרים כמו זאפ ו-TripAdvisor? ומה מונע ממשווקים חרוצים ל'התניע' גלי אהדה חיוביים למוצריהם? ובקיצור: האם נינט פופולרית בגלל שהיא זמרת כל כך טובה, או שהיא פופולרית בגלל שזה פופולרי לחשוב כך? (ועוד לא אמרנו דבר על התספורת שלה).
במחקר נבדקו גולשים באתר מאמרים ועמדות ונבחנו התגובות של הקוראים כלפיהם (בלי שהללו ידעו שהם תחת מעקב). התרגיל והמניפולציה: לאורך כמה חודשים שינו החוקרים בהדרגה את הטון החיובי/שלילי של חלק מהתגובות. כאשר הבסיס היה חיובי במופגן, הוא אף קיבל ערימות של לייקים מהחברים – כ-30 אחוז יותר מקבוצות ההשוואה.
אז מה למדנו? שכדאי להתחיל להיות פופולריים. זה משתלם בסוף. ועוד דבר: אם אתם רוצים להצליח ולהיות פופולריים גם אתם, אתם חייבים לחשוב על דרך לייצר את הדחיפה הראשונית החזקה כלפי מעלה. כלומר, שמישהו יבחין בכם מלכתחילה.