דוניצה תקשורת בלוג DONITZA PR

3 דרכים בהן סטארט-אפ יכול להרוס לעצמו השקת מוצר סקסי

עבור חברת סטארט-אפ מתחילה, או כל חברת טכנולוגיה לצורך העניין – השקת מוצר היא אבן דרך חשובה. מרכיבים רבים עובדים בסנכרון על מנת להפוך את המוצג לראוי לשיווק, בטח ובטח, ראוי למיתוג. שעות רבות מושקעות על הכנת הקרקע – מצגות, סרטונים וניתוחי תגובת קהל מופקים בקצב קדחתני בעת שההודעה לעיתונות עוד מועברת מיד ליד במערכות התקשורת.

אל תירק לבאר שאתה שותה ממנה

papers

יח”צנים לא יכולים לחיות בלי עיתונאים. עיתונאים – על הכתבים, העורכים והמפיקים – הם הלחם והחמאה של עבודת יחסי הציבור. לכן, חשוב לשמור על יחסים טובים עם העיתונאים הקשורים לתחום העיסוק היח”צני שלכם. יותר חשוב מכך, אסור להרגיז אותם ולפגוע ביחסי העבודה איתם ולכן ריכזנו 5 דברים שממש אבל ממש מעצבנים עיתונאים:

טיפים ליצירת תכנים שווים באמת

כולנו הפכנו לצרכנים כבדים של תוכן כתוב. גם מי שמצהיר על עצמו ש”אני לא קורא בכלל” (ראה תחת ערך בני המתבגר), נחשף במהלך היום לאינספור מילים המופיעות בשלל צורות ומשלל מכשירים דיגיטליים, כמו גם בתצורות מודפסות מסורתיות יותר. ברוב המקרים התכנים הללו מיוצרים על ידי אנשים (כמוני למשל), שרוצים לקדם משהו. מוצרים, שירותים, מותגים, את עצמם, את החברות אותם הם מייצגים. חלק מהמידע והתכנים הללו אכן מחכימים, חלק משעשעים, מרחיבי אופקים, תורמים להתפתחות הקורא, אבל, כמה עצוב, יש הרבה יותר תכנים משמימים, מרגיזים, עלגים, מעורפלים, מאיימים, מבזים וסתמיים להחריד. אם אתם בעסקי כתיבת תכנים, וגם אם זה לא העסק שלכם, אבל, אתם מייצרים תכנים כתובים מדי פעם בפעם, כדאי לשים לב לכמה חוקי בסיס:

חמישה טיפים לכתיבת הודעה לעיתונות

אנחנו, כאנשי יחסי ציבור, עובדים יומם וליל עם כלי העבודה הנקרא – הודעות לעיתונות. באותה מידה שאנחנו עובדים עם כלי זה, אנשי התקשורת מקבלים מאות, אם לא אלפי, הודעות ביום ממגוון משרדי יחסי ציבור/ייעוץ תקשורתי/דוברים ומי לא, ובמגוון נושאים. אז מה עושה הודעה לעיתונות לאטרקטיבית יותר, ולכן פוטנציאלית זמינה יותר לפרסום?

אני לא סובל עיתונאים/אני לא סובל יחצ”נים

newspaper-donitza pr

אני לא סובל עיתונאים

אני לא סובל עיתונאים שלא מחזירים טלפונים. אני לא סובל עיתונאים שמנתקים לי בפנים. אני לא סובל עיתונאים שמתקשרים לקבל תגובה ב- 7 בבוקר כשאני בדרך לגן של הילד. אני לא סובל עיתונאים שמתקשרים לשאול אם קיבלנו איזה גאדג’ט חדש ולא שוכחים להשאיר כתובת למשלוח. אני לא סובל עיתונאים שלא משתמשים בדואר אלקטרוני. אני לא סובל עיתונאים שאחרי כל מייל ששולחים להם צריך להתקשר לוודא שהם זוכרים לפתוח את המייל שלהם. אני לא סובל עיתונאים שלא שולטים באנגלית. אני לא סובל עיתונאים שלא שולטים בעברית. אני לא סובל עיתונאים שמאחרים חצי שעה לראיון עם מנכ”ל חברה שהיתה יכולה,  בלי להרגיש, לקנות את העיתון בו הם עובדים. אני לא סובל עיתונאים ששמעו את שם המנכ”ל המרואיין 5 פעמים במהלך הראיון, קיבלו אותו בכתב עוד 5 פעמים ובסוף כותבים אותו עם טעות. אני לא סובל עיתונאים שלא סובלים יחצ”נים.

מי בכלל צריך מתווכים?

המספרים שמגיעים מארה”ב מדאיגים: מתחילת 2008, כך מדווח האתר Paper Cuts, העוקב אחר פיטורים ומיזוגים בתקשורת האמריקנית, למעלה מ-30 אלף עיתונאים עזבו את התעשייה. הצצה מקרוב יותר אל הקלחת הישראלית, מגלה תמונה לא פחות קשה: רשתות מגזינים שלמות קורסות, עיתונים מתאדים, ועיתונאים מהשורה נדחקים החוצה אל העולם הקר והמנוכר, ואלה שנשארים בתוך המערכת נאלצים לעתים לשאת בהרבה מיותר מכובע אחד.

מהצד השני, מוצאים עצמם רבים ניזונים באופן סדיר משלל אמצעי תקשורת מקוונים ומבלים חלקים גדלים והולכים של זמנם בזירות הרשתות החברתיות, כשהם מסתמכים על ‘אחיהם’ ו’אחיותיהם’ לרשת במהלכי קבלת החלטות במגוון גדול של נושאים. סקר של TNS טלסקר, הציב לא מכבר את רף משתמשי הרשתות החברתיות על 1.8 מיליון ישראלים, כמחצית הגולשים הישראלים ברשת היום. כ-1.5 מיליון משתתפים בפורומים או בקבוצות דיון, כ-1 מיליון קוראים או כותבים בלוגים, כ-2 מיליון סבורים שאמינות המלצות הגולשים גבוהה יותר מאמינות פרסומות. על פי חברת המדידה העולמית נילסן, שיווק באמצעות רשתות חברתיות – בראשן טוויטר, אך גם פייסבוק ודומיו – נהפכת לשיטת השיווק המשפיעה ביותר על עמדות הצרכנים: המלצה שיקבל צרכן מחברו ברשת חברתית תהיה בעלת משקל גבוה יותר מאשר כל פרסומת שאליה ייחשף.