מה רוצה העיתונאי
בראיונות עיתונאיים רבים, זמן יקר מתבזבז לא פעם (ובהרבה מקרים בגלל הנחיות לא נכונות של איש/אשת יחסי הציבור) על העברת המסר וסקירת ה"נקודות המרכזיות" שבו, זאת בזמן, שבעצם כל מה שצריך הוא להקשיב, אבל, באמת להקשיב לשאלות עצמן. אני יכול לעתים לראות את העיתונאי המראיין כשהוא מפסיק לרשום, או יותר חמור, מפסיק להקשיב, כשהמראיין מתחיל למנות את הנקודות שעלינן התכוון מראש לדבר.
עיתונאים רוצים שכשאתה מתראיין אצלם שתתמקד על השאלות שלהם ולא על ה"נקודות" שאיש יחסי הציבור שלך ביקש ממך לשנן. ובכלל, מהצד של יחסי הציבור, אני ממליץ תמיד לחברי למקצוע שבוחרים לשבת במהלך ראיונות עיתונאיים עם הלקוחות, לדבר כמה שפחות. קודם כל, כי העיתונאי בא לשמוע את נציג החברה ולא את היחצ"ן שלה, ובעיקר כי כשהיחצ"ן מתחיל להתערב בתכנים (אלא אם כן נעשה שם פאול רציני ביותר על ידי הלקוח) גם לעיתונאי קל להבין שהוא לא בטוח במרואיין ואם כך מדוע שהוא ייקח אותו ברצינות הראויה?
כמו תמיד הכללים הפשוטים הם שעושים את העבודה. ראיונות טובים הם אלה שזורמים בטבעיות. לא צריך שיתמרנו אותם, לא צריך שינווטו אותם. מרואיין טוב, כזה שמגיע מוכן, שמכיר היטב את החומר שלו ויודע כל מה שצריך לדעת על המראיין שמולו, יזכה בסופו של דבר לחשיפה הגדולה יותר ואולי אף להכנס לרשימת האנשים שהעיתונאי שלנו ישמח להחליף עימו מילה גם בנושאים אחרים בעתיד.
מרואיין טוב צריך לזכור משפט בסיס אחד: מרואיין טוב יודע מתי לדבר, מה לומר והכי חשוב, מתי להפסיק לדבר…