שיעור בסטטיסטיקה של מדיה חברתית
אחד המרצים, הזכורים לי יותר לרעה (מה לעשות שהמוח האנושי זוכר יותר את הדברים הרעים שעוברים עלינו מאשר את הדברים הטובים) משנותיי העליזות באקדמיה, היה פרופ' זקן ונרגן בשנה א' שלי בקורס סטטיסטיקה לתלמידי מנהל עסקים. כבר לאחר דקות ספורות, הבנתי שהקורס לא בשבילי והתחלתי לחפש במה להעסיק את עצמי. הספר במיקרו כלכלה לא היה יותר מעניין והנייד שלי סירב לקבל כל אות קליטה שיקשר אותי עם העולם החיצון.
מדיה חברתית - עניין לא למשועממים בלבד!
"תפתח חשבון בפייסבוק", המליץ לי חברי לשולחן הלימודים. "זה מה שכולם עושים היום – אם אתה לא שם, אתה לא מחובר!". "מה? איך?", ניסיתי להגן על עצמי. "כל קשר ביני ובין עולם האינטרנט נגמר במהדורה המקוונת של עיתון "הארץ". בקיצור: פחדתי. קשה להכנס לטריטוריה לא ממופה. בעזרת הדרכתו של מ' (היום אחד מיועצי התקשורת במשרד ממשלתי מוערך), 'צלחתי את הרוביקון' (הישראלי המצוי מעדיף להחליף את המונח הנ"ל לתעלה – אולי לזכר הימים הטובים בהם צה"ל היה מנצח במלחמות בשישה ימים ללא הזדקקות לוועדות חקירה אחריהן) ודי עשיתי חייל.
עם הזמן גיליתי שאיני היחיד. רבים וטובים, גם כאלה המנהלים עסקים, מקטנים ועד גדולים, פוחדים מטבילת האש הראשונה שלהם בשדות המדיה החברתית, והסיבות רבות. כל אחד וסיבתו היא:
חשש ופחד: לכל אחד ואחת מאיתנו, גם אם אין אנחנו לפעמים מוכנים להודות בכך, ישנה תחושה רגשית ופיזית לא נעימה הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים. יש כאלו החוששים לשתף את פרטיהם האישיים ברשת מחשש חדירה לפרטיות, או שחוששים שההשקעה במדיה החברתית לא תחזיר את עצמה. יש כאלו שרק המושג 'אינטרנט' מעורר בהם חלחלה. אז קודם כל הירגעו, הפייסבוק לא נושך ואחרי ביקור בטוויטר לא צריך חיסון ונסיעה למיון. תזכרו את הפעם הראשונה שבה רכבתם על אופניים. בהתחלה זה היה מפחיד, הסתכלתם כל הזמן לצדדים וקרוב לוודאי שגם נפלתם לא פעם. אך בסוף עליתם על השיטה – להסתכל קדימה ולשמור על איזון. כך זה גם עובד במדיה חברתית. העתיד שייך למדיה חברתית וכל מי שמסתכל היום קדימה מבין זאת. אך חשוב בו בעת לשמור על האיזון, ולא לוותר על הפרסום בצורתו "המסורתית".
חוסר נסיון: לא כל אחד מאיתנו נולד ביל גייטס עם ידע מעמיק במחשבים, שלא לדבר על שיטוט והכרת נבכי הרשתות החברתיות. היתרון הגדול והמשמעותי ביותר של המדיה החברתית היא שאינה דורשת ידע בשפת תכנות מורכבת שכדי ללמוד אותה עליכם להיות בוגרי ממר"ם, או תואר שני במדעי המחשב מהטכניון. כל מה שאתם צריכים זה רק קצת הבנה של איך העסק באמת עובד, קצת כישרון כתיבה, ידע בסיסי כיצד לחפש מידע בגוגל ואהבת אנוש.
חוסר המוכנות להיות שקוף: יש כאלו שלא רוצים שיידעו מה מצבם המשפחתי, כמה עובדים הם מעסיקים וטיב השכלתם, או מה דרך קבלת ההחלטות בחברה. אבל, יש פרטי מידע אותם כדאי ורצוי לחשוף… צרכן שרואה את התמונות של מי שמוכר לו את הסחורה, שמותיהם האישיים של העובדים בחברה (ובמידה ואפשר – פרטים נוספים עליהם), מרגיש הרבה יותר בנוח לפנות אל העסק, לקבל שירותים ממנו ולהמליץ עליו לאחרים.
מחסור בזמן/משאבים – או שאלת ההחזר על ההשקעה: במאה ה-20, ובמיוחד המאה ה-21 הפך יותר מתמיד הביטוי "זמן הוא כסף" לביטוי עדכני ונכון ביותר למרביתנו. מרבית בתי העסק לא מוכנים להשקיע במדיה החברתית למרות שבכמה מן המקרים (כמו בפייסבוק, טוויטר ואחדים משרתי הבלוגים) השירותים וההצטרפות – בחינם. חשוב להבין כי השקעה במדיה חברתית אינה בזבוז זמן לריק, אלא הבנה טובה יותר של המציאות הטכנולוגית ההולכת ונוצרת בעידן המודרני של המאה ה-21 וצעדה כלפיה. נכון, קשה להעריך את ההחזר של ההשקעה באינטרנט, אך אין זה אומר כי אין הדבר משתלם או כי המסר אינו עובר כפי שאולי היה דרך העיתון/הרדיו או הטלוויזיה. בהקשר זה, ראוי רק להסתכל על המימדים של האנשים שצורכים את הרשת החברתית 'פייסבוק', אשר בישראל לבדה עלה מ-100,000 באוקטובר 2007 ל-2.2 מיליון!!! בנובמבר 2009.
הסוד הגדול הוא שבעצם אין ממה לפחד. השקעה במדיה חברתית כמוה ככל השקעה אחרת של העסק. אף אחד לא יכול להבטיח תוצאות בטוחות, אבל מה שבטוח הוא שהמסר יצליח לעבור להרבה יותר אנשים, ובמיוחד כאשר אנחנו מכוונים לקהל יעד צעיר יותר, מאשר דרך כלי התקשורת המסורתיים. השקעת משאבים בפיתוח פלטפורמות אלו, עשויה לא רק לחולל מהפכה בתדמית העסק שלך, מבחינת הלקוחות או העיתונאים, אלא גם לשמש מתוקף כך כלי רב עוצמה לקידום יעדיך.
אז אם יש משהו שלקחתי מהקורס של איקס, הוא שבסוף הלכתי ללמוד מדע המדינה. שם למדתי כבר בשיעור הראשון של מחשבה מדינית, מפי פרופ' זקן ונרגן אחר, את אמרתו המפורסמת של ד'יזראלי – "אדם שעושה דברים, עושה שגיאות, אך הוא לא עושה את הטעות הגדולה מכולם והיא האי-עשייה בכלל".