תגיד לי מי החברים שלך בפייסבוק ואגלה לך אם אתה הומו

הסיפור התחיל בצורה די תמימה. שני סטודנטים מהמוסד המכובד MIT יצאו לבדוק מה מספרים על עצמם הפעילים ברשתות החברתיות השונות, בלי להיות מודעים לכך. השניים לא התעניינו בתמונות המביכות של טכסי הסיום, מקור פרנסתם של הרבה מגייסי כח אדם. הם התעניינו דווקא במיהם החברים שלך והאם החברות הזו יכולה להעיד על דברים שאתם, אולי, רוצים להסתיר דווקא. למשל, הזהות המינית שלכם. נקודת המוצא, הבסיס למחקר היה פשוט: אם אתה גיי יהיו לך הרבה יותר חברים מהקהילה הזו מאשר אם היית סטרייט.

כשהם עושים שימוש בפייסבוק, בשלל נתונים שאספו מתוך מה שאנשים כתבו על עצמם ובמודלים מתמטיים ממוחשבים ומורכבים (MIT, כבר אמרתי?), הם הגיעו למסקנה שבאמצעות הצצה דווקא לרשימת החברים שלכם ניתן לחזות ברמת דיוק די גבוהה אם אתם משתייכים לקהילה הגאה, או לפחות להעריך אם אתם אכן כאלה… המודל שלהם – שזכה לשם Gaydar (רדאר הומואים?) הפגין אפקטיביות ויעילות כשמדובר בנבדקים הגברים, אבל, משום מה לא עבד בהצלחה רבה בזיהוי גברים ביסקסואלים או לסביות.

אפקט הגיידאר. רשיון cc צלם: puroticorico

מחקרים אחרים שנעשו באחרונה בתחום הזה מראים כיוונים דומים. באוניברסיטת טקסס (שוב, במחלקה ללימודי מחשב) בדקו האם ניתן לשער מהן ההעדפות הפוליטיות של גולשים מתוך הצצה בפרופילים שלהם ובקשרים שלהם. הם השתמשו לצורך כך בשלוש שיטות לחיזוי: הפרטים בפרופילים, החברים והשיטה השלישית חיברה את שתי הראשונות. וזו גם השיטה שהצליחה לנבא טוב יותר מה ההעדפה הפוליטית של הנבדקים.

יש הגיון במודלים שבחנו הסטודנטים שלנו, וזה די ברור: אם מרבית חבריך משתייכים לקטגוריה כלשהי (פוליטית, מינית, חברתית, דתית ואחרות), סביר להניח שגם אתה שם. עקרון האחידות (או העדר?) עובד גם כאן. אם אתה יהודי, סביר שגם אשתך תהיה יהודיה, שהשכנים שלך יהיו כאלה, שהחברים שלך יהיו כאלה.

עכשיו, העבודות המחקריות בשני המקרים לא פורסמו בכל מגזין מדעי כלשהו ותקפותן מוטלת בספק, אבל, הנושא מעורר אצלי את השאלה שמטרידה לא רק אותי זה זמן רב: עד כמה יש לנו באמת שליטה במסת הנתונים שיש לנו על עצמנו, לכל אחד ואחד, ברשת? כולם מנסים תמיד להזהיר אותנו מפני חשיפת נתונים פיננסיים, מספרי טלפון, כתובות, אבל, האם צריך להזהר כעת גם בדברים שאנו לא אומרים במפורש? האם עצם הנוכחות והדיאלוג עם חברים, גם היא מסגירה אותנו? ובקיצור, היכן לשים את אותו קו עדין בין הסתגרות מוחלטת וגילוי מינימום פתיחות לעולם החיצון דווקא ברשתות החברתיות שאמורות היו לעשות בדיוק ההיפך?