עיתונאים מודאגים
אין, אין על האמריקאים. כשהם כבר עושים משהו הם באמת עושים אותו בגדול ובמלוא הרצינות. קחו לדוגמה את 180 אלף המילים שמרכיבים את פרוייקט מצב אמצעי התקשורת 2008, שנערך (ומומן) על ידי Pew Charitable Trusts וחושף מציאות קצת יותר מורכבת מההערכות של ה'מומחים' לענייני תקשורת באקדמיה ומחוצה לה. המידע שבמחקר/סקר, שבוחן בעיקר את תחום ה"חדשות", אמנם שאוב כולו מההוויה התקשורתית האמריקאית, אבל מי כמונו יודעים שיש הרבה מן המשותף בין שתי האומות הגאות: ארה"ב וישראל.
המחקר מזהה מספר מגמות בולטות:
– החדשות יוצאות מקטגוריית ה"מוצר" (בין אם מדובר בעיתון, אתר, או שידור טלויזיוני) והופכות ל"שירות". החדשות הגיעו בעבר כמוצר מוגמר אל הצרכן, אבל מצב זה הולך ומשתנה. צריכת חדשות הפכה לאקט מתמשך ובמערכות השונות עוסקים בעיקר בעדכונים מהשטח. אמנם, סיפור 'סיפורים' וקביעת הלו"ז הציבורי הם עדיין חלק בלי נפרד מעולמו של העיתונאי, אבל, העיתונות צריכה גם לסייע לציבור הרחב באיתור מידע אותו הם מחפשים, להתייחס אליו ואולי אף לתת לו כלים שיסייעו לו להבין ולהשתמש במידע בעצמו.
– ספקי החדשות, כמו גם האתרים החדשותיים, כבר אינם ה'יעדים' הסופיים של צרכן החדשות. הם בסך הכל תחנות בדרך. עידן ה"גן הסגור" איננו עוד ואתר שמגביל עצמו אך ורק לתכניו שלו מצמצם את ערכו מבחינת המשתמש. מעבר לכך, כל עמוד, לדוגמה, באתר אינטרנט, ואפילו כזה שיש בו רק אייטם חדשותי אחד, הוא בעצם "עמוד כותרת" בפני עצמו וכל עמוד ועמוד מתחרה על תשומת הלב מול מקורות מידע אחרים ברשת. אחת התוצאות המיידיות לתופעה: מעצבי עמודי רשת חייבים להקדיש בכל עמוד הרבה מאוד מקום לסיוע לגולשים למצוא את מה שהם מחפשים, בין אם באתר עצמו ובין אם במרחבי הרשת.
– תכני חדשות שנוצרו על ידי הגולשים עצמם, שפעם נחשבו ל'דבר הבא' בעיתונות החדשה, מתגלים כיותר מוגבלים, אפילו בבלוגים וברשתות חברתיות. גם מספרם של האתרים שבהם המרכיבים העיקריים של החדשות מגיעים מהגולשים עצמם אינו מרקיע שחקים ודי מוגבל בהיקפו.
– בניגוד למצופה, סדר היום שמועלה בחדשות אינו מתרחב אלא ממשיך לשמור על התיחום המצומצם שלו. סקירה של העיתונות האמריקאית בשנת 2007 מגלה כי העיסוק במלחמה בעיראק והבחירות לנשיאות תופסים את המקום הבולט ביותר. מעט מאוד שטח מוקדש לחדשות חוץ ונושאים חשובים דוגמת חינוך, רווחה, דת, תחבורה, דיור וכד' תפסו כל אחד לא יותר מאחוז אחד מהיקף החשיפה הכללי. מגמה נוספת: סיפורים חדשותיים לוהטים ככל שיהיו נוטים להיעלם מהר מאוד ולפנות את השטח לסיפורים חדשים. בהקשר הזה מציין הסקר כי אמצעי התקשורת החדשים יותר נוטים לאמץ השקפות עולם אף צרות מאלה של אמצעי התקשורת הוותיקים יותר.
קטע אחד בדו"ח שהלך לבדוק מקרוב מה באמת חושבים העיתונאים על המקצוע שלהם, מרתק במיוחד. מסתבר שרבים מהם מגלים פסימיות רבה באשר לעתיד המקצוע שלהם. אם בעבר החשש משפע אמצעי התקשורת החדשים נגע בסוגיות "איכות" המידע, כעת מרביתם חוששים לעצם קיומם הכלכלי. הקיצוצים בגלל המצב הכללי מתחילים להגיע גם אל חדרי החדשות והם בהחלט מודאגים. 60 אחוז מהעיתונאים חושבים שהעיתונות הולכת בכיוון הלא נכון. פחות משליש מהם מגלה אופטימיות. הדו"ח מסכם את ממצאיו באמירה מעניינת: העיתונות אינה נעלמת מהשטח, אלא משנה בהדרגה את פניה.
זאת ועוד: קהל הקוראים/צופים מאמין פחות ומסתמך פחות על עיתונאים ובמקביל מצפה מהם ליותר, שכן נפתחו בפניו יותר ויותר מקורות מידע אלטרנטיביים.