איך להיות ׳מומחה מדיה׳?
לקוחות מצפים שנהיה מומחי תקשורת. כן. זה אנחנו. ״מומחי תקשורת״. והדרך היחידה לעמוד בתואר המחייב הזה היא להתחבר בטבור לחדשות על בסיס שעתי ויומיומי.
כאשר מראיינים מועמד פוטנציאלי לתפקיד ביחסי ציבור, שאלת ה-Go-to היא: "מה אתה קורא? או קוראת?". שאלה פשוטה, באמת, אבל לרוב היא מטלטלת אנשים. כאשר מקבלים תשובה סטנדרטית כמו "ידיעות אחרונות" או "הארץ", השאלה הבאה היא "אחרי מי בעיתונים האלו אתה עוקב?" אם הם לא קוראים את החדשות, זה לרוב השלב שבו הם יכשלו וימשיכו ככל הנראה למלצר, או לחלופין לחיות על חשבון ההורים.
השאלה "מה אתה קורא/אחרי מי אתה עוקב"? היא לא שאלה מכשילה והיא גם לא אמורה להיות כזאת לאדם שמתראיין לתפקיד באחת מתת קטגוריות מקצוע יחסי הציבור. קריאת חדשות היא אחד הכישורים הבסיסיים ביותר שאיש יחסי ציבור (טוב) צריך להגיע כשהוא מצויד בה מהבית.
אבל, הבה נהיה הוגנים. יחסי ציבור, לעיתים קרובות, מזכירים ריצה מטורפת לקו סיום מוזר על בסיס יומי. ובכנות, זמן איכות לקריאה הוא הדבר הראשון שתוותרו עליו כדי לחסוך בזמן ולעשות את מה שנראה לכם ״חשוב באמת״… וזו כמובן טעות ממדרגה ראשונה. קריאה של חומרי גלם חדשותיים ולא משנה אם זה מאתר הארץ, Ynet או גיקטיים, חייבת להפוך לחלק בלתי נפרד מההווייה של כל מי שרוצה לעסוק בתקשורת. ממש כמו להתאמן במכון הכושר. אין כאן דרך חזרה. צריך לשלב אותה במארג השיגרה היומיומית. על מנת לקבל מושג מה קורה בתקשורת שרלבנטית לתחום העיסוק שלכם (ובנוסף, להפוך את המידע הזה ליעיל מול הלקוחות), צריך לקרוא מאמרים, פוסטים, חדשות, מדריכים ושאר מיני טקסטים מלמדים באופן סדיר וקבוע.
או. קיי. אז קריאה היא חיונית. אבל, יום ממוצע בחייו של איש יח"צ, הוא בדרך כלל לחוץ מאוד, וזה במקרה הטוב. איך אפשר לתעדף ב-24 השעות הנתונות ביממה לזמן לקריאה?
הנה כמה דרכים:
בניית לוח זמנים
כאשר התחלתי לעבוד ביח"צ, לימדו אותי לתזמן את היום שלי כפי שכתב/עיתונאי היה מארגן את היום שלו. כתבים (אם הם עושים את מלאכתם נאמנה ולא מחכים למיילים של אנשי יחסי הציבור) יתחילו את יומם במציאת מקורות ובקיום ראיונות ואז, בחלק השני של הבוקר/צהריים יעברו לכתיבה. יומו של כל יח״צן צעיר צריך להתחיל בקריאת מיילים וקריאת חדשות ועבודה על ׳פיצ'ים׳ לאמצעי התקשורת השונים, עד ארוחת הצהריים, ולעבור לכתיבה לאחר ארוחת הצהריים (כן, ארוחת צהריים היא מוסד מקודש בעסקי יחסי הציבור). הקריאה בשעות הבוקר תשמור אתכם מעודכנים לגבי מה שקרה ויקרה באותו היום. לא לטעות. על הניר זה נשמע מאוד הגיוני ומוצלח, אבל, התרחיש הבדיוני הזה הרי לא ממש קורה בחלל הריק, וכמובן שתוך זמן קצר ביותר תבינו שהוא בלתי אפשרי בעליל. אבל, אם הצלחתם להפנים את הרעיון וחשיבות הקריאה, קל יהיה לכם למצוא את המסגרת הנכונה שתתאים לכם. אם המסגרת לא עובדת (במידה ויש לכם הרבה פגישות מוקדמות) השתדלו למצוא אחת שיותר מתאימה לכם.
חלוקת העומס
כמובן שלא כל כלי התקשורת צריכים לפול על הכתפיים שלכם. זה בדיוק הזמן להיעזר או להשתמש בכוחו של הצוות שלכם, וזאת בהנחה שאינכם משתייכים לזן של זאבים בודדים. אחת הדרכים שניתן לעשות בה שימוש יעיל במקרה הזה, היא להקצות פרסומים (עיתונים, בלוגים, אתרים) מסוימים לאדם ספציפי. וריאציה על הנושא – להקצות תחומים מסויימים, על פי עניין של כל אחד מחברי ואו חברות הצוות. כך, הקריאה מחולקת ויש פחות בזבוז זמן. זה גם ייתן לכם בונוס נוסף בכך שמהר מאוד תגלו שאתם הופכים למומחים בתחומים מאוד ממוקדים. כך, כשלקוח יאמר בפגישה שהוא רוצה להופיע בעיתון X, או במדור Y, תוכלו מייד להפגין קצת ידע וערך ולהתמקד – ובמדוייק – במטרה הנדרשת.
לקרוא את הפרסום במקור
אחת הבעיות עם מודל הפצת החדשות של היום הוא בעובדה שאנו ניזונים בלא מעט מקרים מפלטפורמות חברתיות, ואלה, איך לומר זאת בעדינות, קצת שטחיות. אתם רואים לינק למאמר מעניין של Mashable בטוויטר, לוחצים, קוראים זריז ויוצאים. אתם תקבלו קרדיט על כך שקראתם כתבה מ-Mashable, אבל אתם בהחלט עלולים לפספס משהו. מסקנה: נסו לא לקרוא חומרים מסוננים, מסונתזים ומקוצצים. קחו את את הזמן על בסיס שבועי וקראו את המקור. הגדילו לעשות וקראו עוד חומרים מסביב למאמר המקורי שלכם. זה נכון לגרסת האון ליין וגם לגרסה המודפסת. אל תסתפקו בתקצירים, אל תתעצלו וקראו עוד ועוד. ככה תיחשפו לעוד עכותבים ועורכים במקום להתקבע על רשימה מצומצמת. התוצאה? כשאחד העיתונאים לא ממש יקנה את המאמר שרציתם להציע לו, אתם כבר תכירו את החברים שלו שכותבים מסביב לו ותוכלו להציע את הסיפור דווקא להם…