גדול הוא קטן
האם הגודל במקרה הזה הוא אכן ערובה לקמפיינים מבריקים ואו יוצאי דופן? אני מהמר שהתוכניות והמצגות הנלוות תהיינה גדולות ומרשימות, באשר לביצועים? אני לא ממש בטוח. וזה קצת מוזר, כלומר, הבחירה, שכן אלה בדיוק הזמנים בהם נזקות החברות הללו לאנשי יחסי ציבור קריאטיביים שאוהבים ללכלך את הידיים. הם צריכים את אנשי הצוארון הכחול ולא את האנשים בחולצות הלבנות.
אז מה מוליך את חברות הענק במסלול הזה? מהיכן מגיעות ההחלטות הללו? הסברה שלי היא שבחלק גדול מהמקרים ניתן למצוא כאן את טביעת האצבע של מחלקות הרכש, שמעמדן מרקיע שחקים בימים אלה, שלוחצות על המערך השיווקי לשים את כל הביצים במקומות שהם לכאורה יותר חסיני מיתון, ואולי אף בדרך, גם הצליחו קצת ללחוץ כלפי מטה את רף המחיר, נתון שגם הוא ברוב המקרים מתגלה כמהלך שגוי, שהרי בפועל, החסכון הכספי סביר שיבוא לידי ביטוי בתוצאות גרועות יותר. בנוסף, שכירת סוכנות גדולה משמעותה תמיד גם מערכת פחות אינטימית ויותר מנותקת, שבה הלקוח הוא רק אחד מכמה עשרות במקרה גרוע ואחד מכמה עשרות רבות, במקרה העוד יותר גרוע.
אני דווקא מעריך שסוכנויות יחסי ציבור קטנות, זריזות יותר, רזות יותר, ובהחלט גם רעבות יותר, יכולות לספק, ודווקא בימים אלה, את הסחורה הנדרשת ולתת את הנשמה ולא רק את השעות הנדרשות בחוזה.
אין ספק שהסוכנויות הקטנות ואולי גם הבינוניות יסבלו בשנה הקרובה, כאשר חברות נוספות יחפשו את שמיכת הבטחון הגדולה אותה מציעות הסוכנויות הגדולות. עם הזמן ילמדו החברות את מה שהן כבר למדו בימים כלכליים טובים יותר – שהן צריכות סוכנות יחסי ציבור, או סוכנויות יחסי ציבור, שיכולות לתת תשובה אמיתית לצרכים שלהן, כאלה שבאמת יכולות לעשות את ההבדל האמיתי בין כשלון והצלחה. עצוב לחשוב, שלעת עתה, הסוכנויות הקטנות יצרכו לשבת בשקט ולהתמקד בלקוחות היותר קטנים, אלה שככל הנראה מבינים את ההבדל בין מחיר לערך המוסף.