"עולם הביומד, והביוטק בתוכו, ממשיך להתפתח ולצמוח ללא הפסקה", אומרת חגית לרנר, מנהלת תחום הביוטק בחברת ההשמה אתוסיה. "עשרות חברות חדשות קמות ומגייסות אנשים, במגמה מתמשכת שמסרבת להיפסק". יש לכך סימוכין גם בנתונים: העובדות המדהימות הן שכיום פועלות מאות חברות ביומד בישראל לבדה (המספרים נעים בין 700 ל- 900 חברות), כאשר רובן הוקמו בחמש השנים האחרונות.
"את ההתקדמות של הענף אפשר לראות גם בביקוש לעובדים", מספרת לרנר. "המשרות בהן הביקוש היה גדול מן ההיצע ב-2013 היו משרות של רופאים בכל המגזרים, וכן משרות של מנהלי ניסויים קליניים ומשרות איכות ורגולציה. בכל אלו, מורגש כיום מחסור באנשים איכותיים.
מעבר למחסור, אשר מעיד על צמיחה והתפתחות מהירה של חברות רבות, הביקוש למנהלי ניסויים קליניים מעיד על הבשלה של החברות הללו. הניסוי הקליני הוא אחד השלבים האחרונים לפני שיווק המוצר ולכן, ההערכה היא שלא מעט חברות נמצאות כבר בשלב הממשי, בו הן הופכות למסחריות ורווחיות".
ושוב, אחד התחומים בהם אנו בדוניצה יכולים לסייע ללקוחות בתעשיית הביומד: סיוע בגיוס כח אדם איכותי והשמירה עליו.
רותי אלון, שותפה בכירה בקרן ההון סיכון פיטנגו וד"ר בני זאבי, שותף מנהל, DFJ תל אביב ונצ'ר פרטנרס, ומי שמלווים מקרוב את תעשיית מדעי החיים הישראלית מזה שנים, העשור שבין 2000 ל-2010 היה שלב ה"אינקובציה של התעשייה". מדובר בהחלט בתעשייה צעירה, אבל, בעשור הקרוב, הם מעריכים, נראה יותר חברות שמתחילות להגיע לבשלות, לפיתוח מתקדם, לניסויים קליניים, להסכמים עם חברות בינלאומיות, או שנפגוש בהם כאובייקטים העומדים לרכישה על ידי חברות בינלאומיות.
"ישראלים עושים דברים שונים וגם בדרך שונה", אומר ד"ר זאבי. "יש לנו יתרון גדול בצורה שאנו לוקחים רעיון ומפתחים אותו. את החדשנות הישראלית, שרבים בעולם מסתכלים עליה בהערכה רבה, רואים לא רק בפיתוח מכשירים ותרופות חדשות, אלא בהסתכלות אחרת, דוגמת הדרך בה החולה מקבל את השירות הרפואי במקום ובזמינות שנוח לו. לישראל יכול להיות יתרון גדול כמי שמעורבת בצמתים רבים של עולם ה-IT". השניים מסכימים כי החסרון הגדול ביותר של ישראל, הוא דווקא הייתרון הגדול שלה: הגודל של השוק המקומי, או בעצם העובדה שאין כל כך שוק מקומי. "כל חברה ישראלית בתחום שלנו היא מראש חברה גלובלית, פשוט כי אין דרך אחרת לגדול".