מסטארט-אפ "יוניקורן" לסטארט-אפ "גמל", ואיך כל זה קשור לקורונה?

בתקופת משברים כלכליים, משקיעים מבינים את מגבלות חברות היוניקורן. ספר טרי על המדף מציע להם לאמץ מודל חדש של חברות סטארט-אפ – חברות "גמל". מאמר אורח

מאת: אביחי מיכאלי*

המונח "יוניקורן" (חד קרן) בו משתמשים בתעשיית ההון סיכון, להגדיר חברות סטארט-אפ מוצלחות, ששוות מיליארד דולר נקבע בשנת 2013 על ידי משקיעה בשם אליין לי. שבע שנים מאוחר יותר, אלכס לזארו משקיע מאותה קרן של אליין, מוציא ספר בשם Out -Innovate בו הוא מציע מודל חדש של סטארט-אפ מוצלח, אותו הוא מכנה חברת "גמל". בספרו אלכס מציע דרך הסתכלות שונה על מציאות משברית. הספר נכתב בעקבות מחקר של כמה שנים, שכולל ראיונות ובדיקות של אלפי חברות ומשקיעים (מדלהי לדטרוייט). אלכס השווה סטארט-אפים בכלכלות משגשגות, אל מול נכשלות. חברות שעוברות משברים של "עשירים" לעומת אלו שעוברים משברים "אמיתיים" במציאות לא יציבה.

הספר פורסם לאחרונה (מרץ 2020), תוך כדי משבר הקוביד 19 הנוכחי, והמסקנות שלו רלוונטיות מתמיד לתקופת הקורונה. בספרו אלכס משווה חברות יוניקורן, שעובדתית בעיניו רובן חברות מפסידות שדורשות הזרמת כסף תמידית, לסוג אחר של חברות. כאלה שמצליחות לעמוד בזכות עצמן- להן הוא קורא חברות "גמל". חברות שמצליחות להיעזר בהשקעות כדי לגדול ולהתאזן, ולכן יציבות יותר. הבדיקה במרכזו של הספר היא- כיצד השתיים יתמודדו עם משבר, וכיצד עם משברים רצופים. המסקנות שלו כמו וצפו את המשבר שתחום הסטארט אפים וההשקעות בכלל, ועמק הסיליקון בפרט, עוברים כיום בעקבות הקורונה.

סוסים נאורים

כדי להסביר את המסקנות וההבדלים בין שני סוגי החברות (חדי קרן אל מול גמל) אתן את הדוגמא הבאה- בעוד ש"חדי הקרן" הם למעשה סוסים "נאורים"- שכמו כל סוס הם צורכים ביום ממוצע בין 50-70 ליטר של מים, אל מולן הגמל יכול לחיות 5-7 ימים ללא שתייה והעובדה המדהימה היא, כשיפגוש מים ישתה רק כ 100 ליטר של מים.

הנמשל פשוט מים= חיים. חברות "חד קרן" נשענות על משקיעים כבדים שיממנו אותם (חייבים "תדלוק" תכוף), מה שבתקופת משבר כלכלי חמור, כמו שאנו חווים כעת, מחייב את הקרנות להשקיע את מירב מרצן והונן בשימור במצב הקיים של חברות הפורטפוליו. אין להם אלא לבוא לעצמם בטענות, היות וחברות אלו כלל לא היו בתהליך של איזון או רווח כספי, ולמעשה אף פעם לא נדרשו להיות כאלה. (ראו אובר, we work ודומיהם)

לעומתן, חברות "גמל" נבנו נכון, נדרשו לגדול באופן מדורג ולהגיע לאיזון ואף ריווחיות. ואכן, הן נשענות בעיקר על ההכנסות והרווחיות שלהן. את גיוסי העבר שלהן ביצעו לא רק כדי להגדיל אחיזת שוק, אלא כדי למקסם הכנסות בדרך לאיזון פיננסי, או קרוב אליו. ובכלל, הגיוסים הרגילים שלהן נדרשו לשם צמיחה בהכנסות ולא לשם "הישרדות" יומית כמו אצל חדי הקרן. והכי חשוב, בתקופות משבר החברות הגמל אכן נפגעות, אבל לא באופן טוטאלי – לחברות הגמל הגיוס אכן נחוץ בעיתות משבר אך לתקופה מוגדרת, ולא פחות חשוב, הוא אינו גיוס "מעכשיו לעכשיו", שאם לא כן החברה תתמוטט. בעוד שחד- קרן צריך "שתייה" יומית, חברות ה"גמל" יכולות להמתין עם הגיוס ולא דורשות המשקיעים לבטל תוכניות קודמות ולהזרים כסף מייד ובדיעבד…

ספרו של אלכס מתפרסם בתקופה שמאמרים רבים טוענים שעמק הסיליקון מסיים את תפקידו ההיסטורי כמוביל חדשנות עולמי, ושלמעשה חוסר התמודדותו עם המשבר הנוכחי מוכיחה שהוא אינו מודל לחיקוי גלובלי יותר. עובדתית מבדיקה שביצע אתר layoffs.fyi עולה כי מבין ה 50 אלף מפוטרים בסיליקון וואלי, בעקבות הקורונה, מרביתם פוטרו מחברות יוניקורן שאינן ריווחיות. המשקיעים של אותן חברות, נדרשו במיידית להזרים כספים כדי להחזיק אותן, כי פיטורין לא יכולים להביא אותם ליציבות פיננסית. הן מעולם לא נדרשו להציג ריווחיות או הוצאה מצומצמת. הספר מציג שפניה למשקיעים כאופציה יחידה הייתה הגישה של המנכ"ל היוניקורן, אך לא של המנכ"ל בחברת הגמל. זאת משום שמנכ"ל החד קרן מעולם לא התבקש לחיות מהכנסות החברה. וכך חוץ מלבקש עוד כסף מהמשקיעים ולשחרר עובדים, אין לו אין לסייע במשבר ומבחינתו הכדור אצל המשקיעים "לפתור" את הבעיה. הרי אם אומרים שחוסר כסף בחברת סיד היא בעיה של היזם והמנכ"ל, הרי שבחברת חד קרן, החברה היא לגמרי הבעיה של המשקיעים.

נבנו לצליחת משברים

הספר מצא שלעומת חברות החד קרן, לחברות "הגמל" היה אורך נשימה בתקופת משברים. למעשה החברות הללו נבנו כדי לצלוח משברים שונים, ולא רק אחד. היות ובשוטף, החברה לא התרגלה להזרמת כסף תמידית, היא התארגנה בהתאם, וידעה שצליחת משברים, לא אמורה לכלול רק פניה למשקיעים להזרים כסף. המשקיעים הינם כלי אחד מכמה. חברות גמל ידעו באופן מבוקר להגדיר מה יידרש להן להמשך, אבל אלו לא היו כספי "הישרדות" אלא יותר גשרים מוגבלים, שגם בלעדיהן החברה לא תתמוטט. האם יש יוניקורן שיכול להגיד את זה?

חוסר הוודאות שיצרה הקורונה, בלי לדעת מתי תחלוף, והאם לא צפויים נגיפים נוספים בעתיד הלא רחוק, הביאו משקיעים לצורך לשקול מחדש הנחות ייסוד בסיסיות.

תאוריית הגמל כבר הופכת לשיחת היום בין משקיעים אמריקאים. כי בסופו של יום, בזמן משבר, שמשול לסופות ורוחות עזות- מה עדיף, חד קרן או גמל?

ומה ההזדמנות עבורנו בסטארט אפ ניישן? במשך שנים, בבדיחות הדעת, הוקרה ישראל כ"סיליקון ואדי", אל מול הסיליקון "וואלי" האמריקאי. היות ואצלנו הכל ביותר קטן. עם זאת, כעת שהסיליקון וואלי במשבר חמור, אולי כעת בתקופת סטארט-אפ הגמל, שלא דורש הוכחה של הגעה לשווי של מיליארד דולר, יהיה לנו הרבה יותר מה להגיד? אחרי הכל בטבע גמלים מגיעים בעיקר מוואדי, לא מוואלי…

אז פעם הבאה שמשקיע פוטנציאלי שואל אתכם "מתי תהיו יוניקורן" אולי כדאי שתראו לו שאתם בעצם – גמל…?