אני מודה. הזמן הטוב ביותר לבקר בוועידות רבות משתתפים הוא להגיע לפני כולם. נגיד 8.10 בבוקר. מורידים את הילד בגן והופ לאינטרקונטיננטל. לו אני ממארגני ועידת ישראל לעסקים (האנשים הוורודים של גלובס) הייתי מגלה בשלב זה סימני חרדה קלים. ממש לא צפוף. אפילו מרווח.

מצויין.

זה הזמן להתרשמות ה'כללית', למה שתופסת העין, עוד לפני שמתחילים הדיבורים. על תשומת הלב מתחרות ראש בראש 'אורנג" עם תצוגה מינורית של מכשירים על רקע מסוע סושי פירות ו'דואר ישראל' עם דיינר אמריקני. בשני המקרים רואים את ההשקעה – והיא גדולה. שאר נותני החסות הסתגלו ל'מצב'. רגוע הוא שם הקוד. אפילו צנוע. גם האוכל צנוע. ג'חנונים ממוזערים לצד בורקסונים. וקפה. גם שחור מורתח כמה פעמים. גם הוא משקף מציאות חדשה.

במציאות הזו אני פוגש את אדאו ראסי. יזם סדרתי שלוק חלק בוועידה במושב אחד עם ארנה ברי, יו"ר IVA, יורם טיץ, מנכ"ל ארנסט יאנג ישראל, משה ליכטמן ממיקרוסופט, עדי גן, מקרן ההון סיכון אוורגרין, עו"ד כפיר לוצאטו ואחרים. הוא נראה בדיוק כמו שנראים עוד מיליון יזמי אינטרנט ברחבי העולם. קרח (הרוב מבחירה) עם משקפיים מלבניים. הוא לא מרוצה. הוא קורא לכולם לבצע RESET למודל המימון ולהליכי בניית חברות הטכנולוגיה. ראסי, שהכיר מקרוב את סרגיי ברין עוד שהיה קטן, טוען שכשם שברין הגיע בזמנו עם רעיון משוגע ופרוע והצליח – כך צריך לעשות גם בימינו אנו. צריך לחזור ליסודות הוא אומר. להאמין בבלתי אפשרי. טיץ מארנסט יאנג חותם על כך בעיניים עצומות. בשבילו הערך העליון של קהילת ההייטק הישראלית חייב להיות החדשנות שלה. צריך לעודד ולפתח חדשנות הוא קורא לחבריו שבאולם.

בינתיים, לקראת הצהריים המוקדמים, לקראת 12.00 המצב משתפר פלאים. כולם התעוררו, כך נראה, ובאו לבדוק מה קורה. מתחיל להיות צפוף.

בדרך החוצה אני מחפש את המפגינים שתמיד מגיעים לכניסה כדי למחות על בעלי ההון שלוגמים בפנים שמפניה בזמן שבחוץ נלחמים על הפרוסה במרגרינה. הם לא כאן. גם להם כנראה ברור שכללי המשחק השתנו.