כל מי שיש לו נגיעה לעסקי העולם החדש והאמיץ של אמצעי התקשורת החברתיים כבר יודע הכל (כך לא נותר לי אלא לקוות) על SEO/SEM ועל עוד כמה מקצועות ועיסוקים שצמחו להם בינתיים, כמעט בלי שהרגשנו. הצצה נדירה לאחד העיסוקים היותר מעניינים סיפק לנו באחרונה דן אקרמן מקבוצת "קומושן", המגדירה עצמה כ"אקדחים להשכיר", המתמחים בקידום סרטי וידאו ויראליים. מי היה מאמין, ובעצם למה לא? אם יש אנשים שמקצועם בחיים הוא קידום חברות וארגונים הפעילים בזירה האינטרנטית על ידי 'טיפול' בטקסטים ובלינקים המצויים באתרי אותן חברות וארגונים, מדוע שלא יהיו אנשים מסוגו של אקרמן? אז זהו, שכנראה אין הרבה אנשים מסוגו. לא בגלל העיסוק אלא בגלל העובדה שהאיש ממש גאה בעיסוקו ומוכן לחלוק עם כל העולם את הסודות שלו.

לפני מספר ימים פרסם אקרמן בפוסט שכתב כאורח ב- Tech Crunch איך נראים מאחורי הקלעים 'המלוכלכים' של העבודה שלו ויצר סקנדל לא קטן בבועה. החברה שלו, כך הוא מספר, מתחייבת שסרטון הווידאו הוויראלי שלך יזכה למעל ל- 100000 צפיות ביוטיוב ולא – לא תצטרך לשלם לו (תופעה כמוה הוא פשוט לא ממש זוכר). איך עושים זאת באתר אליו מועלים בין 10-65000 סרטונים ביום? "אין כל קשר לכך שהסרטון ויראלי או לא", הוא אומר. הכל תלוי בכמה הנחיות בסיס וכן, גם בכמה מניפולציות. עם האמירה "תכינו סרטונים קצרים" לאף אחד לא היתה בעיה, כמו גם להמלצה שלא לתת תחושה לצופה שמדובר בסרטון פרסומת. אבל, כשהוא החל בשורת המלצות דוגמת "השתמש בכותרות בדויות ואטרקטיביות", או "שלם לבלוגרים רלבנטיים כדי שיעלו אצלם את הסרטונים המבוקשים", אנשים החלו לנוע בכסא בחוסר סבלנות. כשהחל להסביר כיצד הוא וחבריו מעלים נושאים במחלוקת לאזור הדיונים שצמודים לכל תמונה, כשהם בכוונה תחילה מנסים ל'חמם' את האווירה, או מודה שאין להם בעיה למחוק הערות שליליות לגבי הווידאו, הגולשים עמדו על רגליהם ושרקו בוז.

מילת מפתח שחזרו והשתמשו בה במהלך הדיונים הסוערים סביב הפוסט של אקרמן, היתה Astroturfing (ולא יעזור, לא מצאתי מינוח עברי תואם). הכוונה היא לדרך שבה יחצ"נים, אבל לא רק (למשל פוליטיקאים) מנסים להעביר מסר של 'ספונטניות' ולמכור את המסר של המסחרי במעטפת המרמזת שמדובר ביוזמה בלתי תלויה ועצמאית (ראו פרשיית LonelyGirl15).

נראה שהקו העובר בין מתי מדובר בפעולה אתית, או לאו, הולך ומטשטש וזו הסיבה שהפוסט הקפיץ כה רבים. אבל, ברקע, יש כאן סוגיה אחרת, מעניינת לא פחות: כשאני מפעיל טכניקות של SEO אני לא בא בראש של ל'תחמן' את המערכת, אלא בראש של טיוב עיצוב ותכני האתר כדי שיזוהה טוב יותר על ידי גוגל, לדוגמה. המניפולציות המתבצעות הן מניפולציות טכניות בעיקרן. כשאני מעלה נערה חמודה המגוללת את קורותיה בצורה חמודה, ומצליחה להתחבב על כל גולש בעל לב, ולבסוף מתגלה כשחקנית מתחילה בעלת אינטרסים מסחריים, המצב כבר שונה. זה מה שקורה גם עם הרשתות החברתיות, בהן אנשים שמים עצמם עירומים על הפודיום וחולקים עם כל העולם את מאוויהם הכמוסים. נקודת המוצא שלהם, עליה מבוסס כל הקונספט, היא שהאנשים/חברים עימם הם חולקים סודות, חלומות, העדפות צבעים, תמונות, סרטונים ושאר זוטות, הם באמת האנשים שהם חושבים שהם. מסובך? לא בדיוק. הנה הסבר פשוט יותר: כשאתה מנהל 'מערכת יחסים' (ברמה כזו או אחרת) עם מישהו/י שאתה לא מכיר מהחיים ה'אמיתיים' ומגלה שהצד השני עבד עליך, אתה מרגיש נבגד. וזה כבר עניין רציני הרבה יותר. זו פגיעה בקהילה. במרקם העדין שלה. בלב שלה. ומשחק ברגשות לא נתפס כמהלך טוב בשומקום. לא בחיים וגם לא ברשת.