מוות ידוע מראש
אני נאיבי. באמת ובתמים חשבתי שאני יודע ומכיר את כל מה שצריך להכיר במרחבים הווירטואליים של הרשתות החברתיות. וכמו תמיד – התבדיתי. אבל, לא רק. מי שמכיר אותי כאדם רציני הממעט להשמיע פרצי צחוק ולהשכב על הרצפה כשהוא אוחז במותניו בהשתנקות פראית, היה יכול להיות מופתע לו ראה אותי במהלכה של גלישה לאחד המקומות היותר ביזאריים של הרשתות החברתיות שזכיתי לראות באחרונה. ואני מתכוון ל- mydeathspace.com, מקום בו אחת הפעולות הפופולריות של הגולשים היא: "Submit a death" ואת עמוד השער שלו מעטרות מצבות קדורניות משהו עם הכיתוב RIP – rest in piece.
בקיצור, זהו המקום אליו מגיעים אנשי MySpace כשהם רוצים להספיד חבר לרשת, או בוריאציה מעט שונה – כאשר הם עצמם מושאי ההספד. וכך, בלי הרבה הקדמות אני מכניס אתכם היישר לסיפור מותו הטרגי של אנתוני גמה, בן 17, שנהרג בתאונה, ולסיפור הריגתו בירי של אחד דאריל הד, גם הוא בן 17, ולהיילי ברוקר (בת 17…) ששכחה להתחגר ומצאה מותה בתאונה קטלנית וכך זה נמשך ונמשך ונמשך. רשימה ארוכה וקודרת של אנשים, רובם צעירים, מתחת לגיל 30 (MySpace או לא?) שסיפור חייהם הקצרים ומותם הטרגי מאכלס את האתר.
עוד חומר קריאה לפני השינה: תגובות אנשים שסיפורי מותם של אחרים השפיעו עליהם במיוחד (…), מדור המחפש עוד מידע על דרכי הסתלקותם מהעולם הזה של אנשים המופיעים באתר וכמובן אפשרות לשוטט בין ה'דוכנים' של האתר המציע גופיות טי שירט וצמידי גומי ליד. בפורומים אפשר להתרגש מדיונים על "איזה מיתות היו מעניינות במיוחד?" (לא נגעתי, בחי אלוהים) או לשוטט בגלריות המשתמשים (כולם עדיין בחיים, אם לשפוט על פי התמונות). ואסיים בתהייה שאינה ברורה אף למפעילי האתר-ביזאר הזה: מבדיקות סטטיסטיות בקרב משתמשי הפורומים עולה כי על כל גולש ממין זכר יש שתי גולשות ממין נקבה.