אם אתה עיתונאי, המשפט הבא בטוח יישמע לך מוכר: "האם קיבלת את ההודעה שלי?". ההודעה לעיתונות, כמובן. ופירוש מיידי, למי שלא בקיא ברזי הברנז'ה: "ברור לי שקיבלת את ההודעה, אם כך מדוע לא ראיתי אותה כבר באתר / עיתון / מגזין / חדשות ערוץ 2?". עיתונאים עימם שוחחתי בנושא מספרים לי שזו לשונה של, בערך, כל שיחת טלפון שניה אליהם. מהצד השני ניצב צבא של אנשי יחסי ציבור (סליחה, יועצי תקשורת), שכל משימתו בחיים לבדוק מה עלה בגורלה של ההודעה לעיתונות ששלחו לגבי ההשקה של היוגורט החדש בטעם תות-בננה ו"עוד פרק במלחמת היוגורטים המתחממת".

אני כבר לא מדבר על העובדה שפניה מסוג זה מעידה על חוסר אמון מוחלט במערכת הדואר האלקטרוני, אבל, היא בהחלט מעידה גם על חוסר אמון בהודעה ששלחת ובעיתונאי שקיבל אותה.

כעת נוסף פרק חדש לסיפור. כלי מייל, למשל, כאלה דוגמת www.didtheyreadit.com, מאפשרים לך לדעת האם המייל ששלחת למישהו נפתח, נקרא, או ישר נמחק. ברור, אם כך, ששלב השאלה הזהה יעלה מייד כיתה. כי ברגע שיתחילו לעשות שימוש רחב בכלי המייל האלה אצלנו (אני עדיין לא מכיר מישהו שכן עושה בהם שימוש), השאלה תהיה: "ראיתי שמחקת את הדואר שלי עם ההודעה על בלבלבלבלבלבלבלה ורציתי לדעת למה???"

או. קיי. אני יכול להבין את הדחף להתקשר לעיתונאי ולשאול אותו איך זה מחק בהינף אצבע קטן את אחת ההודעות החשובות ביותר לעיתונות שיצאו בעשור האחרון לעיתונאי בישראל, אבל, האם שיחה מסוג זה באמת תקדם את ההודעה? האם העובדה שמישהו מתקשר אליך ואומר לך, 'שמע, הנסיון שלך והידע המקצועי שרכשת בעמל רב בישיבה במערכות הצפופות של הדהמרקרידיעותמעריבגלובס כנראה לא ממש עוזרים לך לזהות סיפור טוב או רע, אכן תגרום לך להכניס את ההודעה? כנראה שלא. אני מבין את הלחץ בה נמצאים חלק ממשרדי יחסי הציבור ואת הנוהל (השגוי, להערכתי) להרים טלפון אחרי כל הודעה והודעה ולו הזניחה ביותר ולבדוק עם העיתונאי מה קורה הלאה עם ההודעות. אני גם מכיר משרדים בהם תקציבאים חייבים לדווח למעלה, למנהלים שלהם, מה הסיבה שהודעה כלשהי לא נכנסה ונכון שסעיף בדו"ח השבועי, דוגמת "ההודעה לא נכנסה כי העתונאי פשוט לא קרא אותה", לא יכולה להשמע טוב.

מה שכן אפשר לעשות עם כלים שכאלה, זה, שוב, לעשות בהם שימוש כאמצעי מתוחכם לאיסוף של מידע עסקי, כלומר, לבחון, כמשרד יחסי ציבור, איזה כותרות 'עושות את זה' לעיתונאי ואיזה לא, מה 'מוכר' ומה לא.

לי אישית לא נותר אלא לחכות כרגע למערכת המייל הבאה שתוכל לדווח לי האם העיתונאי שמהצד השני פרץ בצחוק כשקיבל את ההודעה והעביר אותה הלאה לחברים, כדי שישתעשעו אף הם, או האם העביר אותה לעורך הרשע להמשך טיפול (מה שממילא הוא יגיד לך שעשה, ברגע שתגלה שההודעה שלך לא נכנסה…).