מה צריכות לדעת חברות הטכנולוגיה שפועלות בישראל על יחסי ציבור בזמן מלחמה?
דוקטור גוגל, אני חולה
מן העיתונות: "הממצאים שלנו מצביעים על כך שבמקרים קשים במיוחד, מוצאים רופאים רבים אופציה יעילה בחיפוש בגוגל…מנוע החיפוש סיפק תשובות מדויקות לאבחנות הסבוכות ב-58% מהמקרים שנבחנו".
ד"ר האנגווי טאנג, בית החולים 'פרינסס אלכסנדרה', בריסביין, אוסטרליה,
מתוך אתר האינטרנט של כתב העת British Medical Journal.
לא יכולתי שלא לגחך כשקראתי את הידיעה שלמעלה. אחרי שסיימתי לגחך, התחלתי לחשוב ואחר כך התחלתי להתעצבן. זה כבר ממש מוגזם הדרך שבה האינטרנט משתלטת לנו על החיים. התרגלנו כבר לעובדה שאנו נעזרים בה לקבל מידע על מסעדות (חלק חשוב אצלי), הצגות, נסיעות לחו"ל, כסאות בטיחות לילד, זמני רכבות, ובעצם להכל. התרגלנו להתעדכן באמצעותה בחדשות טריות על המצב בוול סטריט ועל מה יש לאנשי גיזמודו לספר על המצלמה החדשה של קנון. בקיצור – התמכרנו.
שלא לדבר על כך שבלי האינטרנט וספיחו – הדואר האלקטרוני, פעילות משרד יחסי הציבור שלנו היתה מושבתת חלקית. מי שלא ראה מצוקה של נגמלים מימיו, צריך היה לבקר במשרדנו בשבוע שעבר, עת נחתה עלינו במפתיע הפסקת חשמל שניתקה אותנו מטבור ה- ADSL והשאירה אותנו בוהים במסכי המחשב חסרי אונים. 'בדיוק הורדתי תמונה מהאתר של סנדיסק בשביל עיתונאי', אמר, על סף בכי, תקציבאי א'. 'ואני הייתי באמצע העברה של הודעה לעיתונות ועכשיו אצטרך להתחיל הכל מחדש', מילמלה תקציבאית ב' ומשכה בחוטמה. וככה עמדנו לנו כל החבורה בחוץ, בשמש הסתווית, בטבורה של שכונת נווה צדק, וחיכינו שהאינטרנט תחזור לאיתנה. לא עזרו הסיפורים שלי על 'איך הסתדרנו פעם לפני האינטרנט והמחשבים' בשביל להחזיר אותם לעבודה (ולא לדאוג, זמנם של הסיפורים הללו עוד יגיעו…). את אנחת הרווחה של כולנו (כן, גם את שלי) כשהקו חזר לתחייה שמעו עד חוף 'מנטה ריי'.
ד"ר האנגווי טאנג, בית החולים 'פרינסס אלכסנדרה', בריסביין, אוסטרליה,
מתוך אתר האינטרנט של כתב העת British Medical Journal.
לא יכולתי שלא לגחך כשקראתי את הידיעה שלמעלה. אחרי שסיימתי לגחך, התחלתי לחשוב ואחר כך התחלתי להתעצבן. זה כבר ממש מוגזם הדרך שבה האינטרנט משתלטת לנו על החיים. התרגלנו כבר לעובדה שאנו נעזרים בה לקבל מידע על מסעדות (חלק חשוב אצלי), הצגות, נסיעות לחו"ל, כסאות בטיחות לילד, זמני רכבות, ובעצם להכל. התרגלנו להתעדכן באמצעותה בחדשות טריות על המצב בוול סטריט ועל מה יש לאנשי גיזמודו לספר על המצלמה החדשה של קנון. בקיצור – התמכרנו.
שלא לדבר על כך שבלי האינטרנט וספיחו – הדואר האלקטרוני, פעילות משרד יחסי הציבור שלנו היתה מושבתת חלקית. מי שלא ראה מצוקה של נגמלים מימיו, צריך היה לבקר במשרדנו בשבוע שעבר, עת נחתה עלינו במפתיע הפסקת חשמל שניתקה אותנו מטבור ה- ADSL והשאירה אותנו בוהים במסכי המחשב חסרי אונים. 'בדיוק הורדתי תמונה מהאתר של סנדיסק בשביל עיתונאי', אמר, על סף בכי, תקציבאי א'. 'ואני הייתי באמצע העברה של הודעה לעיתונות ועכשיו אצטרך להתחיל הכל מחדש', מילמלה תקציבאית ב' ומשכה בחוטמה. וככה עמדנו לנו כל החבורה בחוץ, בשמש הסתווית, בטבורה של שכונת נווה צדק, וחיכינו שהאינטרנט תחזור לאיתנה. לא עזרו הסיפורים שלי על 'איך הסתדרנו פעם לפני האינטרנט והמחשבים' בשביל להחזיר אותם לעבודה (ולא לדאוג, זמנם של הסיפורים הללו עוד יגיעו…). את אנחת הרווחה של כולנו (כן, גם את שלי) כשהקו חזר לתחייה שמעו עד חוף 'מנטה ריי'.
או.קיי., אז האינטרנט באמת חשובה לכולנו. אבל, עד לנקודה מסויימת, ושכל אחד יקבע לעצמו את הקו האדום שלו. אצלי הקו הזה נחצה כשקראתי את הידיעה המצוטטת למעלה. כשאני הולך לרופא המשפחה שלי אני בהחלט מצפה שהוא ייתן לי את ההבחנה פנים אל פנים ולא גוגל. יש גבול.
אולי יעניין אותך גם...
